פותחים כלי עיצוב, מחפשים תבנית, מתעסקים עם גופנים וצבעים, ובסוף מפרסמים משהו שנראה בינוני.

אינסטגרם רוצה ריל יומי. לינקדאין רוצה מאמר שבועי. הניוזלטר מחכה. הצוות שלך מייצר תוכן לשלוש פלטפורמות ועדיין לא מספיק לכסות את כולן.


הטעות הכי נפוצה שמנהלי שיווק עושים עם המלצות לקוחות היא לא שהם לא מפרסמים אותן — אלא שהם מדביקים אותן כמו שהן, בכל הפלטפורמות, בלי לגעת בהן. התוצאה: תוכן שנראה עצלן ולא מייצר מעורבות.


הבעיה לא ייחודית לסולופרנרים. גם צוותי שיווק בחברות גדולות מתנהגים אותו דבר כשמדובר בטיקטוק: מצלמים בלי אסטרטגיה, מפרסמים בלי עקביות, ומוותרים אחרי שבועיים. השיטה הזו פותרת את זה — בין אם אתה עובד...


רוב המנהלים יודעים את זה. בכל זאת, הם מפרסמים פוסט אחד בחודש ותוהים למה אף אחד לא מגיב. הבעיה היא לא תדירות, היא אסטרטגיה.

אתם פותחים את הגוגל שיטס ביום ראשון בבוקר. העמודות ריקות. הדד-ליין מחר. אתם יודעים שצריך לפרסם, אבל לא יודעים מה.
רוב השרשורים העסקיים מתים בציוץ השני. לא בגלל התוכן — בגלל מבנה שגוי. הנה איך לתקן את זה.
הצוות שלכם יצר תוכן מצוין. העיצוב מדויק, הכיתוב עבר שלושה סבבי עריכה — ואז מישהו פרסם ביום שלישי בצהריים כי פשוט היה לו חלון בלו"ז. הקהל שלכם כבר עבר הלאה.

בלינקדאין אתה רשמי ומקצועי. באינסטגרם אתה פתאום שובב ומשחקי. במייל אתה חוזר להיות קר ועסקי. הלקוח שנחשף לשלושת הערוצים האלה לא מצליח להבין מי אתה בכלל.


אתה מפרסם פוסט, מקבל עשרה לייקים מחברים, ואז שקט. השבוע הבא, אותו הדבר. הפרופיל תקוע על אותו מספר עוקבים כבר חודשים.


אם אתה מנהל שיווק שאחראי על בלוג, ניוזלטר ורשתות חברתיות בו-זמנית, אתה מכיר את התחושה הזו. שעה חלפה, עוד שעה חלפה, ועדיין יש לך פסקת פתיחה אחת על המסך. הלחץ לפרסם תוכן עקבי בכמה פלטפורמות בו-זמנית...


כל שבוע מתחיל מחדש: לחשוב על רעיונות, לעצב, לכתוב קפשן, לפרסם בזמן הנכון. אתם מוציאים שעות על תוכן לאינסטגרם, ורואים תוצאות מינימליות. זה מתיש. וזה לא מסקלבל.
