
אתה מוציא שעות על פרומפטים. מקבל טקסט גנרי. עורך מחדש כמעט הכול. זה לא חיסכון בזמן, זה בזבוז מסוג אחר.

רוב האנשים פותחים שיחה חדשה, כותבים "כתוב לי פוסט לאינסטגרם", ומקבלים תוצאה גנרית שנשמעת כמו כולם. הבעיה אינה ב-ChatGPT — הבעיה היא שהם מבקשים ממנו לכתוב בלי ללמד אותו למי הוא כותב. שלושת השלבים...

אתה מזין פרומפט, מקבל פסקה חלקה ומנומסת, ומרגיש שמשהו חסר. הקול שלך נעלם. הפוסט נראה כמו תבנית. הגולשים גוללים הלאה בלי לעצור.

אתה כותב, מעצב, מפרסם — ובסוף היום הפרופיל שלך נראה כאילו אף אחד לא נגע בו שבוע.

הפרומפט שכתבת אתמול לא עבד — וזה לא בגלל ה-AI. זה בגלל שנתת לו בקשה מעורפלת ואז ציפית לתוצאה מדהימה.

זה לא קורה כי הכלים גרועים. זה קורה כי בחרת את הכלי הלא נכון לצורך הלא נכון. רוב מנהלי השיווק מתחילים עם ChatGPT כי כולם מדברים עליו. הם מסיימים עם ערימה של טקסטים שלא מתאימים לאף פלטפורמה.

פותחים כלי עיצוב, מחפשים תבנית, מתעסקים עם גופנים וצבעים, ובסוף מפרסמים משהו שנראה בינוני.

אינסטגרם רוצה ריל יומי. לינקדאין רוצה מאמר שבועי. הניוזלטר מחכה. הצוות שלך מייצר תוכן לשלוש פלטפורמות ועדיין לא מספיק לכסות את כולן.

הטעות הכי נפוצה שמנהלי שיווק עושים עם המלצות לקוחות היא לא שהם לא מפרסמים אותן — אלא שהם מדביקים אותן כמו שהן, בכל הפלטפורמות, בלי לגעת בהן. התוצאה: תוכן שנראה עצלן ולא מייצר מעורבות.

הבעיה לא ייחודית לסולופרנרים. גם צוותי שיווק בחברות גדולות מתנהגים אותו דבר כשמדובר בטיקטוק: מצלמים בלי אסטרטגיה, מפרסמים בלי עקביות, ומוותרים אחרי שבועיים. השיטה הזו פותרת את זה — בין אם אתה עובד...

רוב המנהלים יודעים את זה. בכל זאת, הם מפרסמים פוסט אחד בחודש ותוהים למה אף אחד לא מגיב. הבעיה היא לא תדירות, היא אסטרטגיה.

אתם פותחים את הגוגל שיטס ביום ראשון בבוקר. העמודות ריקות. הדד-ליין מחר. אתם יודעים שצריך לפרסם, אבל לא יודעים מה.